אם הייתי אומרת לך לאסוף עכשיו את כל הדברים שלך ולעזוב את הבית היית מסכימה? (אלא אם כן הבניין היה בסכנת קריסה...)
כאשר אברהם שומע את המשפט "לך־לך מארצך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" הוא לא חושב פעמיים. הוא עוזב את המוכר והנוח, את ביתו, את מולדתו, לוקח את רכושו, את שרה ואת אחיינו לוט ומשפחתו ויוצא לארץ כנען, אל הלא נודע.
הייתה לו אמונה חזקה, והוא ידע שלכל דבר שקורה לנו יש סיבה.
מהר מאד הם מגלים שבכנען יש רעב גדול והם נאלצים לרדת למצרים.
כאן מתחיל לו מסע ארוך, מאתגר ומלא באירועים.
אך בסופו של המסע הקשה אברהם ושרה חוזרים לארץ כנען (ישראל) עם רכוש וממון רב. עשירים יותר,
נבונים יותר, חזקים יותר ובזכות המסע שעברו, בזכות כל הקשיים והאתגרים, מוכנים עכשיו למשימה –
הקמת עם בארץ ישראל.
מדוע נאמר לך לך במקום פשוט לך, או קום ולך? לך לך = לך אליך, כנס לתוך עצמך.
כל מסע / תהליך שאנחנו עוברים הוא גם מסע אל תוך עצמינו. עבודה פנימית. שימו לב שבסופו של דבר
הם גם חזרו לאותו מקום.
כפי שהבנו בתקופה האחרונה, שום דבר אינו בטוח ויכול להשתנות בין רגע. לא העסק / עבודה שלנו, לא הבית שלנו, לא הזוגיות שלנו...
לפעמים הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו וזה לא בשליטתנו, אך אין זה אומר שצריך לפחד לחיות, להפסיק לנסות, להירתע מלפתוח את הלב, להימנע מלחוות...
אם תיצמדי תמיד לבטוח, למוכר, לנוח, לעולם לא תגלי כמה את אמיצה, כמה את חזקה, כמה תעצומות נפש
יש לך. לא תלמדי מהי המהות שלך, לא תגשימי את הייעוד שלך...
אם הייתי יודעת מראש שאחרי המשבר שעברתי אהפוך להיות זו שמובילה היום אחרות במסע המאתגר שלהן לתוך עצמן, האם הייתי בוחרת לעבור אותו, עם כל הכאב, הקושי והצער? היום אני אומרת שכן. כאב חולף, תקופות קשות עוברות, השליחות שלי היא לכל החיים.
ואם אומר לך שמה שאת עוברת עכשיו יוציא אותך חזקה יותר, מפוכחת יותר וגרסה טובה יותר של עצמך תאמיני לי?
לכי לך אהובה, צאי אל המסע. לפעמים צריך לקפוץ למים, להעיז, להיות אמיצה 🖤
