פרידה היא אף פעם לא דבר קל, במיוחד אם את כמו שאני הייתי פעם, מאלו שנקשרות מהר,
נעשית תלותית במערכות יחסים, מחכה בקוצר רוח לכל שיחת טלפון / הודעה, מוותרת, מתפשרת,
מרצה, מתקשה לשחרר גם אם את יודעת ומבינה שהקשר לא יציב או בריא לך.
אבל לרובינו היא קשה אפילו עוד יותר בתקופת החגים -
הבדידות מורגשת יותר, צריך להתמודד עם מבטים ושאלות בארוחות החג,
כולם מדברים, אוכלים, שמחים ואת עצובה וכואבת מבפנים.
אולי מסתכלת על הכיסא לידך ונזכרת איך שנה שעברה הוא ישב שם לצידך.
אולי נזכרת איך בחג הקודם הייתם אצל ההורים שלו.
אולי בודקת כל רגע את הטלפון, בתקווה לקבל ממנו הודעה.
אולי נלחמת עם עצמך אם לשלוח את ולאחל חג שמח, בהרבה התלבטויות ושיחות פנימיות -
"מה פתאום? אם הוא רוצה לדבר איתי הוא יודע את הטלפון שלי."
"הוא זה שצריך לאחל לי, אחרי כל מה שעברתי בגללו."
"לא, מה פתאום, אני לא יכולה, עד שכבר התגברתי קצת..."
למרות הכל, אם תזכרי בתקופות קשות שחווית בעבר, וודאי תשימי לב שבסופו של דבר יצאת מהן חזקה ונבונה יותר. החוכמה היא לדעת להפוך את המשבר להזדמנות, ללמוד ממנו, לשנות ולשפר.
