רובינו כבר מבינות ויודעות באיזשהו שלב, שאנחנו בקשר לא בריא, יציב, נכון... ולמרות זאת קשה לנו לשחרר, קשה לנו להתנתק.
אנחנו מתעלמות מהקשיים, מהרמזים והסימנים. אנחנו נמנעות מלהקשיב למה שכולם אומרים.
אנחנו חוששות לעשות שיחות רציניות, כדי לא לשמוע משהו שיפגע בנו, לא ימצא חן בעינינו,
או חלילה לאבד אותו.
אנחנו מוותרות, מתפשרות, מרצות...
אם אני לא מספיק מכירה את עצמי, איך אדע מה הערכים שלי ולעמוד על העקרונות שלי?
אם קשה לי להציב גבולות לעצמי, איך אצליח להציב גבולות למישהו אחר?
אם אני לא מעריכה או אוהבת את עצמי, עד כמה מישהו אחר יכול להעריך ולאהוב אותי?
אם אני לא מאוזנת / יציבה עם עצמי, למה שתהיה יציבות במערכות היחסים שלי?
במהלך הקשר הרעיל שהייתי בו כמה שנים און אנד אוף, התעלמתי מהבעיות, לא התייחסתי לסימנים שהיו שם, שמרתי דברים בבטן כדי לרצות, הייתי בפחד תמידי לאבד אותו, ויתרתי, התפשרתי, נפרדתי וחזרתי...
אבל בזכות זה למדתי כל כך הרבה על עצמי, והבנתי למה הייתי במקום הזה. זה הביא אותי לעשות עבודה פנימית עם עצמי, להתפתח, להתעצם, להכיר את עצמי ולהתחבר לעצמי, להבין שהיעוד שלי הוא לעזור לאחרות, להתחיל להעריך ולאהוב את עצמי, ולהיות קודם כל בזוגיות עם עצמי.
