תראו, אני בדרך כלל נחשבת לאדם אחראי, אבל היום לראשונה הייתי בטוחה שאיבדתי את הטלפון שלי.
נכנסתי ללחץ, פאניקה, היסטריה... הרגשתי את הלב נופל לתחתונים.
התחלתי לחשוב על כל המידע האבוד, התמונות, הפתקים, הטלפונים...
אחרי שמצאתי אותו לקח לי כמה דקות לחזור לעצמי, להירגע, להסדיר את הנשימה.
הרגע הזה גרם לי להבין את האמת המרה - ככל הנראה אני מכורה.
התחושות האלה של פאניקה, בהלה, אובדן של משהו חשוב ויקר לי וההתכווצות בלב, הזכירה לי את סיטואציית הפרידה שלי.
זה מוזר שיש תחושות דומות, בין סיטואציות כביכול כל כך שונות...
אבל, אם חושבים על זה -
הרי אומרים שאהבה היא כמו סם.
כשמכור מאבד את הסם שלו הוא נכנס לפאניקה ומרגיש אבוד וחסר אונים.
התמכרות זו התמכרות... 😌
