top of page

░ה░ס░פ░י░ר░ה░ ░ה░ח░ל░ה░


השבוע התחלנו את ספירת העומר. בתקופת בית המקדש היו מקריבים ביום השני של פסח את "קורבן העומר", קורבן שעורה שהיו מקריבים על המזבח כמעין תפילה והודיה על המזון שיש לנו ועל מנת להתקרב אל ה'. רק לאחר הטקס היה מותר לאכול מהתבואה החדשה שנקצרה מהשדות.

הספירה מתחילה ביום השני של פסח ונמשכת 49 יום - 7 שבועות, עד חג השבועות (לכן כך נקרא החג), היום בו ניתנה התורה.

פרק ס"ז בתהלים מכיל 49 מילים, כנגד 49 הספירות. 49 הימים שעברו בני ישראל מיציאתם ממצרים היו בעצם תקופת הכנה, כאשר בכל יום הם עלו במדרגה רוחנית, וביום ה-50 הגיעו לדרגה הגבוהה ביותר והיו מוכנים לקבל את התורה.

ממש כשם שלקראת כל דבר חשוב / אירוע / חגיגה יש תקופה של הכנה, הן פיזית והן נפשית.

מנהגי האבל בתקופה זו אינם קשורים כלל לספירת העומר, אלא ל-24,000 מתלמידיו של רבי עקיבא שנפטרו ממגיפה באותה תקופה משום ש"לא נהגו כבוד זה בזה".

התלמידים מתו במגיפה ממחלה שנקראת דיפתריה. מחלה זיהומית שתוקפת את דרכי הנשימה, ולפני שנמצא לה חיסון הייתה מחלה נפוצה וקטלנית. נשמע לכם מוכר...?

יש שפוסקים ממנהגי האבלות בל"ג בעומר, משום שזהו היום בו פסק מות התלמידים.

מאחלת שלקראת ל"ג בעומר נסיים כל אחד מאיתנו את התהליך שלו, נעבור כל אחד מאיתנו את השיעורים שלו, את הגדילה והצמיחה שלו, ונהיה מוכנים "לקבל את התורה" 💟


bottom of page