עברו 4 שנים ואני לא מצליחה לשחרר אותו, היא אמרה לי עם דמעות בעיניים.
כל הזמן חושבת, מתגעגעת, משווה כל אחד אליו...
שאלתי אותה, האם זה אותו שהיא לא מצליחה לשחרר או אולי את כל הדברים שהוא העניק לה וחסרים בחייה? ביטחון, יציבות, תשומת לב, אהבה?
הייתה שתיקה של חצי דקה ואז היא ענתה – את צודקת, כל הדברים האלה...
אין לי ספק שאהבת אותו, אבל כאשר אנחנו לא מצליחים לשחרר מישהו או משהו, זה כי הוא נתן לנו משהו, כי הרווחנו מזה משהו.
הפתרון הוא לא להתאבל, לבכות, לשבת ולחכות, לקוות שיום אחד הוא יחזור וחייך יהיו שוב מלאים, אלא לא להיות תלותית באף אחד ולמלא את החסרים האלה בעצמינו.
מי כמוני יודעת, זה לא יהיה קל ולא פשוט, זה לא יקרה ביום אחד וגם לא בחודש. זה תהליך, אבל בסיומו האושר שלך כבר לא יהיה תלוי באף אחד יותר...
המלצה שלי לזמן הזה של השנה וצעד ראשון להתחיל בו - עשי לך טקס תשליך משלך ו"השליכי" לים / ירקון / מאגר מים את כל מה שאת צריכה לשחרר.
