מכירה את זה? גם את אמרת את זה אחרי הפרידה? כשהיית עמוק בתוך העצב והכאב?
אולי את עדיין שם, ואולי עבר זמן וקצת התאוששת, מנסה להתגבר, להמשיך הלאה, אפילו מעיזה לצאת
שוב לדייטים...
העניין הוא שבכל פעם שעברנו בתחום מסוים חוויה לא נעימה, טראומה, משבר, כישלון... זה נשאר בתת המודע ומעכשיו בכל פעם שננסה שוב נשמע בראש קול – תזהרי, לא כדאי, אל תכנסי לזה, את שוב תכאבי, את הולכת שוב להיפגע...
לכן, גם אם את לא מודעת לזה, ונראה לך שהכל בסדר, שהתגברת, שאת מוכנה, יש מחסום, יש מגננה. את לא נפתחת עד הסוף, את לא לגמרי חשופה, את לא באמת שם כל כולך.
תביני, הוא באמת רוצה להגן עליך, אך בפועל הוא מעכב וחוסם אותך.
עכשיו כשאת במודעות, הרגילי את עצמך לשים לב לקולות האלה ברגע שהם עולים אצלך בראש.
אמרי לו תודה, אך קבלי את ההחלטה שאת לא נכנעת ולא מקשיבה. אני מפסיקה לפחד ואהיה אמיצה ונחושה. מסכימה לפתוח את הלב, להרשות לעצמי להיות חשופה, להסכים לקחת סיכונים.
וכשאני אומרת אמרי לו אני מתכוונת לזה – בקול רם, יום יום, בבוקר מול המראה, בלילה במיטה, מתי שאת רוצה, אפשר גם להקליט משפטים ולהקשיב להם (גם תוך כדי שינה).
אם הכל נקלט בתת המודע גם זה ייקלט, תהיי בטוחה.
מבטיחה שאת מנסה?
